בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דן בבקשה להיתר לפי תמ"א 38 להריסה ובנייה מחדש ברחוב מרגלית 17 בחיפה. ועדת הערר אישרה חריגה ממסמך המדיניות העירוני, בתנאי שהיזם יגיש דוח כלכלי ושמאי הוועדה המקומית יאשר אותו. בית המשפט קבע שבתנאי הזה נפל פגם. שמאי הוועדה ממליץ, והוועדה מחליטה.
עת"מ (מנהליים חיפה) 16537-04-26 זלנפרוינד ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח', כב' השופט אחסאן כנעאן, פסק דין מיום 2.11.2026.
בקצרה
- ההחלטה הסופית בשאלת הכדאיות הכלכלית שייכת לוועדה המקומית (ועדת המשנה), ולא לשמאי הוועדה.
- שמאי הוועדה הוא הגורם המקצועי שבודק את הדוחות הכלכליים ונותן לוועדה המלצה בכתב.
- היזם הוא שצריך להוכיח שהפרויקט אינו כלכלי בלי החריגה, כי הוא זה שמבקש לחרוג מהמדיניות.
- אמירה של גורם מקצועי שהפרויקט "לא כלכלי" אינה תשתית עובדתית. צריך דוח בכתב שאפשר לבדוק.
(הכותב משמש בתפקיד שמאי ועדה, ולא היה מעורב בתיק זה.)
הרקע
היזם ביקש להרוס בניין של 5 דירות ולהקים במקומו בניין בן 6.5 קומות עם 13 דירות. המגרש נמצא במתחם שימור. לפי מסמך המדיניות של חיפה לתמ"א 38 משנת 2020, במתחם כזה מותרת במסלול הריסה ובנייה תוספת של 1.5 קומות בלבד. הבקשה הייתה לתוספת של 2.5 קומות.
ועדת המשנה של הוועדה המקומית אישרה את החריגה. אחד הנימוקים היה שבנייה בלי שתי דירות הפנטהאוז אינה כלכלית, "לאחר בדיקה עם אגף הנכסים" (פסקאות 64-65, 94). לבדיקה הזו לא היה תיעוד בכתב (פסקה 99).
ועדת הערר דחתה את העררים, אבל התנתה את ההיתר בדוח שמאי או כלכלי מהימן. הדוח היה צריך להוכיח שהקומה הנוספת נחוצה כדי שהפרויקט יהיה כלכלי. עוד נקבע שהדוח "כפוף לאישורו של שמאי הוועדה המקומית, במסמך קצר בכתב מטעמו" (פסקה 99). לפי הפרשנות של בית המשפט, אם יתברר שתוספת של 1.5 קומות כלכלית, תותר רק תוספת של 1.5 קומות (פסקה 100).
מה נקבע בעניין הכדאיות הכלכלית
הפגם יורד לשורש ההחלטה, אבל לא מבטל אותה. בית המשפט קבע שהיה צריך להוסיף להוראות של ועדת הערר שלב נוסף. אחרי הבדיקה המקצועית, הנושא צריך לחזור להכרעה הסופית של ועדת המשנה (פסקה 91).
נטל ההוכחה מוטל על היזם. החריגה מהמדיניות נועדה לטובת היזם, ולכן עליו להוכיח שתוספת של 1.5 קומות אינה כלכלית (פסקה 92). העובדה שהמתנגדים לא הגישו חוות דעת כלכלית נגדית אינה מעבירה אליהם את הנטל (פסקאות 92, 97).
הוועדה לא יכולה להעביר את שיקול הדעת לגורם אחר. רשות מנהלית רשאית להיעזר בחוות דעת של גורם מקצועי, אבל אסור לה להתפרק מסמכותה ומשיקול דעתה (פסקה 93, בהפניה לבג"ץ 8082/15 עמותת הל"ה, כפי שהובא בפסק הדין). ועדת הערר מסרה את ההחלטה הסופית לשמאי הוועדה, ולכן "פורקה הוועדה המקומית משיקול דעתה ונפל פגם המחייב התערבות בית משפט זה" (פסקה 101).
לוועדות התכנון יש מומחיות, אבל ההחלטה צריכה לעמוד על נתונים. בית המשפט קבע שמוסדות התכנון מוסמכים להחליט אם פרויקט כדאי כלכלית, ושהחלטה כזו נהנית מחזקת התקינות (פסקה 94, בהפניה לבר"מ 3644/13 גלר, כפי שהובא בפסק הדין). מנגד, כל החלטה מנהלית צריכה לעמוד על תשתית עובדתית בדוקה ולא על התרשמות כללית (פסקה 95, בהפניה לעניין חוד ולעניין שגיא, כפי שהובאו בפסק הדין). ובלשון בית המשפט: "תשתית עובדתית אינה מתמצה בכך שגורם מקצועי אמר כי נתון מסוים נראה סביר או כדאי. נדרשת אפשרות לבחון את הנתון ואת הדרך שבה הגיע הגורם המקצועי למסקנתו" (פסקה 96).
הסתמכות עיוורת פוגעת בזכות הטיעון. לוועדת המשנה לא הוגשו נתונים כלכליים. היא סמכה "באופן עיוור" על דברי הצוות המקצועי, בלי תשתית עובדתית מפורטת ובכתב. כך העותרים והמתנגדים האחרים לא יכלו לבדוק את הנימוקים כמו שצריך (פסקה 98).
הדוח אינו השלמה טכנית. היזם טען שהבדיקה השמאית היא אישור טכני, כמו אישור פיקוד העורף לממ"ד, ולכן למתנגדים אין זכות טיעון לגביה (פסקה 87). בית המשפט דחה את הטענה. הדוח הוא שיקבע כמה קומות יאושרו (פסקה 100).
מעמדו של שמאי הוועדה
פסק הדין קובע את מקומו של שמאי הוועדה בהליך. ועדת הערר טענה שהבחינה השמאית היא בחינה מקצועית פנימית שנסגרת בתוך הוועדה (פסקה 89). בית המשפט קבע מסלול מסודר ושקוף יותר. הוא אישר שהעניין יחזור לבדיקת שמאי הוועדה, וקבע שגם העותרים רשאים להגיש לו דוח מטעמם (פסקאות 107-108).
שמאי הוועדה הוא הגורם המקצועי שבודק את הכדאיות הכלכלית. דוח היזם ודוח המתנגדים מוגשים אליו, הוא שוקל את שניהם ומגיש לוועדת המשנה המלצה בכתב. ועדת המשנה מקיימת את הדיון "בהמלצות אלו" (פסקה 107). ההמלצה של שמאי הוועדה היא הבסיס המקצועי שעליו הוועדה מקבלת את ההחלטה.

רווחיות הפרויקט, עלויות הקמה, שווי הדירות והמכפיל הנדרש הן שאלות שמאיות מובהקות. שמאי הוועדה בודק אותן מטעם הוועדה, בצורה מקצועית ואחרי ששמע את שני הצדדים. כך הוא נותן לוועדה את התשתית העובדתית שבית המשפט דרש (פסקאות 95-96). לשמאי הוועדה יש סמכות להמליץ, ולוועדה יש סמכות להכריע. החלוקה הזו מחזקת את מעמדו המקצועי של שמאי הוועדה. המלצה כתובה, מנומקת ושקופה, שנכתבה אחרי שמיעת שני הצדדים, תחזיק מעמד גם בביקורת שיפוטית.
התוצאה
העתירה התקבלה באופן חלקי (פסקאות 107-108):
- היזם יגיש לשמאי הוועדה, תוך 30 יום, דוח כלכלי שמשווה תוספת של 1.5 קומות לתוספת של 2.5 קומות.
- העותרים רשאים להגיש דוח מטעמם תוך 30 יום נוספים.
- שמאי הוועדה ייתן את המלצותיו לוועדת המשנה.
- ועדת המשנה תדון בדוחות ובהמלצה ותכריע סופית, בהתאם להנחיות ועדת הערר. בדיון לא יעלו נושאים אחרים.
שאר הטענות נדחו. הטענות שנדחו עסקו בסטייה ממסמך המדיניות, בשיקולי השימור, בהסתרת הנוף, בסיווג הבניין ובחישוב השטחים, במפלס החניה, בפרסום ההקלות ובתיקון טעות הסופר בהחלטת ועדת הערר. לא נפסקו הוצאות.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין
לשמאי הוועדה: כל הנתונים הכלכליים עוברים דרך שמאי הוועדה בדרך לוועדה. כדי שההמלצה תשמש בסיס להחלטה, היא צריכה להיות בכתב, לפרט את הנתונים והתחשיבים ולהתייחס לדוחות של שני הצדדים. "בדקתי וזה לא כלכלי" בעל פה לא יעמוד בביקורת שיפוטית. חוות דעת מקצועית מלאה תעמוד.
לוועדות המקומיות: כשסוטים ממסמך מדיניות בגלל כדאיות כלכלית, הנתונים וההמלצה השמאית צריכים להיות לפני הוועדה בזמן אמת. ההכרעה צריכה להיות של חברי הוועדה ולהופיע בפרוטוקול.
ליזמים: מי שמבקש לחרוג מהמדיניות בגלל כדאיות כלכלית צריך להגיש דוח מלא כבר בשלב הבקשה. אחרת ההיתר עלול להתעכב.
לבעלי דירות שכנים: כשהחריגה נשענת על נימוק כלכלי, יש להם זכות לראות את הנתונים ולהגיב עליהם. בתיק הזה בית המשפט התיר לעותרים להגיש דוח כלכלי משלהם. כדאי להיערך לכך עם שמאי מטעמם.
מה הלאה
התיק חוזר לבדיקה כלכלית ולדיון בוועדת המשנה. פסק הדין ניתן לאחרונה, ועוד לא ידוע אם יוגש עליו ערעור.
מאמר קשור באתר, על ועדת ערר שבחנה שומה לגופה: חניות בזיקת הנאה במקום חניון תת-קרקעי – גם זו השבחה.
כל מקרה נבחן לגופו, לפי הנסיבות והנתונים שלו. האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי או שמאי.


